פסק דין בתיק רת"ק 20570-06-12

המשיבה טענה, כי שלחה ביום 04/09/11, באמצעות האדריכלית אליה פנתה, "תיק תוכניות בניה", לצורך קבלת טופס 4 לבית שבנתה, ומשאלה לא נמצאו במשרדי המינהל, נאלצה להכין תוכניות חדשות ולשלוח אותן בשנית למינהל. בשל הוצאותיה (צילום התיק מחדש, חתימה על תצהיר בפני עו"ד, בזבוז זמן, נסיעות לירושלים וטלפונים), ולאור עיכוב בקבלת טופס 4, דחיית ההטבה מחברת החשמל, ועוגמת הנפש שנגרמו לה - הגישה המשיבה תובענה כנגד המינהל, אותה העמידה על סך של 30,000 ש"ח.

המינהל חלק על העובדות שנטענו על ידי המשיבה, חלק על הטענות בדבר אחריותו ואף חלק על הנזקים שנטען כי נגרמו למשיבה. המינהל הוסיף וטען, כי לא עלה בידיו לאתר את תוכניות הבנייה שכביכול נשלחו אליו, וכי אף לא נמצא תיעוד כי הגיע מסמך כלשהו הקשור לתיק של המשיבה. גם סריקה נוספת שנערכה במשרדי הארכיב, לא העלתה דבר, אולם כדי לקדם את ענייניה של המשיבה, הוצע לה למסור למשרדי המינהל שבניצן, מקום מגורי המשיבה ומפוני "ניסנית" אחרים, את התוכנית שנשארה בידה, וכי שיכפול התוכניות ייעשה על ידי המינהל. המשיבה סרבה, ולאחר הגשת התובענה, המציאה למשרדי המינהל שבניצן תוכניות בנייה חדשות, ויום לאחר מכן, בתאריך 15/11/11, נחתמו התוכניות על ידי המינהל.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועד מטעם המשיבה (בן זוגה, שניהל חלק מההתקשרות מול המבקשת), קיבל את עדות המשיבה ובן זוגה כאמינים, ועל סמך עדויות אלה קבע, כי על מנת לקבל טופס 4 הם היו צריכים לקבל את אישור המינהל. עוד קבע, כי כל התוכניות נשלחו במכתב רשום לנתבעת ביום 04/09/11, ובבירורים שערכו, טלפונית, למשרדי המינהל, נדחו מעת לעת, עד שלבסוף נאמר להם, כי התוכניות לא הגיעו, חרף אישור יחידת הדואר המאשר מסירת מסמכים למינהל ביום 05/09/11. רק לאחר משלוח תוכניות חדשות, באמצעות הסניף בניצן, ביום 14/11/11, נחתמו התוכניות, וזאת ביום 15/11/11. ביהמ"ש הוסיף, כי "אין ספק שהמינהל נהג ברשלנות בכך שאיבד את התוכניות שנשלחו בדואר רשום ונשלחו על ידי שליח", אך לאור הרשלנות התורמת של המשיבה ובן-זוגה, שלא קיבלו עצת המינהל  כיצד לקצר את הליכי האישור, פסק לזכותם פיצוי מופחת מהמבוקש וזאת בסך 5,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

כנגד פסק דין זה הוגשה הבקשה, נשוא פסק-דין זה.

2.        המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית המשפט טעה כשחייבה בפיצוי המבקשת, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין מעשיו או מחדליו של המנהל לבין הנזקים שנטענו על ידי המשיבה. המינהל הוסיף וטען, כי גם אם התוכניות הראשונות אבדו, הרי שבחלוף חודשיים, משהתקבלו התוכניות החדשות, הוא חתם עליהן בתוך יום אחד, כאשר עד ליום הדיון ממילא לא זכתה המשיבה בטופס 4, כך שהאיחור הנטען לא גרם לה לכל נזק שהוא. לטענתו, ביהמ"ש לא נימק את הכרעתו - לא לגבי שאלת האחריות, לא לגבי גובה הנזק ולא לגבי הקשר הסיבתי שביניהם. לטענתו, המשיבה לא הוכיחה, כי נגרם לה נזק - אם בכלל ואם על ידי המינהל, ומשפסק הדין מגלה טעות ברורה ופשוטה, שיש בה כדי לגרום לעיוות דין, יש מקום לבטלו.

            מנגד, המשיבה ביקשה לדחות את בקשת המינהל ולהותיר את פסק הדין על כנו. לשיטתה, רשלנות המינהל היא שגרמה לה לנזקים; הוא מנצל לרעה את כוחו כרשות אל מול האזרח הקטן; הוא לא הציע כל פתרון לבעיה שנוצרה עם אובדן התוכניות הראשונות; ועוד הוסיפה, כי כעת יש בידיה טופס 4 וכי התנהלות המינהל היא שגרמה לה לנזק כלכלי ולעיכוב בקבלתו, ולמרות זאת, ביהמ"ש פסק פיצוי בסכום הנמוך באופן משמעותי מהסכום שנתבע.

3.         לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה ובמסמכי ביהמ"ש קמא, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

לדאבוני, ביהמ"ש קמא לא נימק את ממצאיו, וכאשר העדיף את גרסת המשיבה - לא נימק את מסקנותיו. בכך, התעלם ביהמ"ש מהעובדה, שהממצאים שקבע, למשל בכל הנוגע למשלוח התוכניות הראשונות אל המינהל, לא התבססו על עדות מי שנטען כי שלחה את המסמכים (האדריכלית), אלא על עדויות מפי השמועה. וגם אם בביהמ"ש לתביעות קטנות, מקלים בתי המשפט עם דיני הראיות ועם סדרי הדין, קשה לקבוע ממצאים עובדתיים, כה חד משמעיים, ללא ראיות, ולעניין זה אין די במסמכי הדואר שהוגשו.

קביעה, כי ביהמ"ש מעדיף גרסה אחת על רעותה, בלי כל הסבר, אינה יכולה לעמוד לבדה ומבלי שתתבסס על הנמקה כלשהי, קל וחומר כאשר במקרה כמו שבפנינו עומדת גרסת המשיבה אל מול גרסת נציגת המינהל - זו מול זו כעדות מול עדות.

ביהמ"ש גם לא בחן את השאלה, אם כלל נגרמו נזקים למשיבה באותם חודשיים, שנטען כי בוזבזו לריק באשמתו של המינהל, במיוחד על רקע העובדה, כי ממילא לא ניתן למשיבה טופס 4 עד ליום הדיון (28/05/12), כמעט שנה לאחר מכן, ואף לא נימק מדוע בחר לפסוק לזכות המשיבה את הסך של 5,000 ש"ח דווקא ולא את סכום התביעה, למשל, שהיה גבוה פי שישה ממה שקבע, או כל סכום אחר.

ממילא, ביהמ"ש לא בחן גם את שאלת הקשר שבין אותם נזקים, אם היו כאלה, למינהל.

4.         בנסיבות אלה, פסק דינו של ביהמ"ש קמא - מבוטל, והדיון יוחזר לביהמ"ש על מנת שידון בתביעה מלכתחילה תוך התייחסות להערות דלעיל.

            אציע, כי משמדובר בתובענת רשלנות כנגד רשות מרשויות המדינה, התובענה תועבר על ידי ס. הנשיא של ביהמ"ש השלום באשקלון לדיון בבימ"ש השלום.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק-דין זה לצדדים.

            ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ג, 29 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.